ה. על קלינאי התקשורת לכבד את זכותו של המטופל לסרב לטיפול, עם זאת להבהיר לו את המשמעות וההשלכות של סירוב לקבלת הטיפול המומלץ.
ג. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להבהיר למשתתפים במחקר, שהם יכולים לבחור שלא להשתתף במחקר או להפסיק את השתתפותם במחקר בכל שלב, בלי שתיפגע כל זכות שלהם, לרבות הזכות לקבל טיפול.
ב. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להציג בפני המשתתפים את האמצעים שיינקטו כדי להגן על המידע והנתונים שייאספו במהלך המחקר וכדי להבטיח את חשאיותם.
ג. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להבהיר למשתתפים במחקר את מידת החשיפה שתתרחש עם פרסום המחקר, ולבקש את הסכמתם בכתב.
ג. על קלינאי התקשורת לדווח לגורמים המוסמכים על מצבים שבהם המטופל נמצא בסכנה או אם יש חשש שהוא נפל קרבן לניצול או להתעללות.
ד. על קלינאי התקשורת לקבל את הסכמת המטופל בכתב או בעל פה או בכל דרך ברורה אחרת לקבלת הטיפול המוצע. – –
ב. על קלינאי התקשורת לדווח לגורמים מוסמכים במקום עבודתו או למעסיקיו על כשל טיפולי או על כשל אחר, על פי ההוראות הנדרשות בחוק, בתקנות ובנהלים.
ב. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר לקבל את הסכמתו של קטין המשתתף במחקר, בהתאם לגילו ולכישוריו המתפתחים.
ג. על קלינאי התקשורת להציג בפני המטופל אנשי צוות נוספים שאיתם הוא בא במגע, בשמם ועל פי הגדרתם המקצועית.
ח. על קלינאי התקשורת לכבד את האוטונומיה של המטופל ואת זכותו ולקבל החלטות טיפוליות בהתאם לאמונתו ולתפיסת עולמו, אך בד בבד לשמור על יושרה מקצועית, ולבטא בבירור את עמדתו המקצועית.
ז. על קלינאי התקשורת לספק למטופל הכשיר וכן לאפוטרופוס או למיופה הכוח של משפחת המטופל הבלתי כשיר מידע מקיף וברור, כפי שנדרש – –בחוק זכויות החולה, כדי לאפשר לו להגיע להחלטה מדעת באשר לטיפול.
