י. על קלינאי התקשורת לאפשר, לבקשת המטופל, נוכחותו של אדם נוסף בחדר הטיפול בן משפחה, מלווה או איש צוות. –
על קלינאי התקשורת לסייע בחלוקה הוגנת של משאבים טיפוליים, וכן לפעול לתיקון חלוקת משאבים שאינה צודקת במקום עבודתו.
א. על קלינאי התקשורת לשמור על החיסיון הרפואי של המטופל ועל הסודיות הרפואית בדרך ניהול הרשומות הרפואיות, בשיחה עם עמיתים ועם זרים, בעת הוראה והדרכה ובפרסומים אקדמיים.
ב. על קלינאי התקשורת לקבל את הסכמת המטופל או האפוטרופוס בכתב, בעל פה, ובמקרים המתאימים אף בהתנהגות, כדי להעביר מידע רפואי -על אודותיו לבני משפחתו, למטפלים או לכל צד ג’ אחר.
ב. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר לקבל את הסכמתו של קטין המשתתף במחקר, בהתאם לגילו ולכישוריו המתפתחים.
ג. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להבהיר למשתתפים במחקר, שהם יכולים לבחור שלא להשתתף במחקר או להפסיק את השתתפותם במחקר בכל שלב, בלי שתיפגע כל זכות שלהם, לרבות הזכות לקבל טיפול.
ד. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר לקבל את הסכמת ההורים או האפוטרופוסים של משתתף קטין, ולקבל את הסכמת המשתתף אם הוא בגיר.
ד. במקרה של אי הסכמה מקצועית בין עמיתים, יש לתאר את נקודות המחלוקת בפני המטופל, במקצועיות ובכבוד לדעות האחרות.
ב. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להציג בפני המשתתפים את האמצעים שיינקטו כדי להגן על המידע והנתונים שייאספו במהלך המחקר וכדי להבטיח את חשאיותם.
ב. על קלינאי התקשורת לכבד את האוטונומיה של המטופל, ולסייע לו לקבל החלטות עצמאיות מתוך ידיעה ובחירה בנוגע לטיפול הניתן לו.
ג. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להבהיר למשתתפים במחקר את מידת החשיפה שתתרחש עם פרסום המחקר, ולבקש את הסכמתם בכתב.
