ג. על קלינאי התקשורת העוסק במחקר להבהיר למשתתפים במחקר את מידת החשיפה שתתרחש עם פרסום המחקר, ולבקש את הסכמתם בכתב.
ג. על קלינאי התקשורת להציג בפני המטופל אנשי צוות נוספים שאיתם הוא בא במגע, בשמם ועל פי הגדרתם המקצועית.
ד. על קלינאי התקשורת לקבל את הסכמת המטופל בכתב או בעל פה או בכל דרך ברורה אחרת לקבלת הטיפול המוצע. – –
ג. על קלינאי התקשורת העוסק בהדרכה להימנע מלהעביר ביקורת על מודרכיו בפני מטופלים או בפני מודרכים אחרים.
ה. על קלינאי התקשורת לכבד את זכותו של המטופל לסרב לטיפול, עם זאת להבהיר לו את המשמעות וההשלכות של סירוב לקבלת הטיפול המומלץ.
על קלינאי התקשורת העוסק בהדרכה לשמור על פרטיותם ועל כבודם של המודרכים, ולא לחשוף מידע שהתקבל עליהם במסגרת ההדרכה בפני מודרכים אחרים, עמיתים או אנשים זרים.
ו. על קלינאי התקשורת לקבל הסכמה מדעת למתן טיפול מהגורם המתאים )משפחה, אפוטרופוס טבעי, בפעול, או על ידי בית משפט( במקרים שהמטופל אינו כשיר לתת את הסכמתו לטיפול.
א. על קלינאי התקשורת לדווח למקום עבודתו ולמעסיקיו, ולהימנע מטיפול אם יכולתו המקצועית נפגעה חמורות, מסיבות רפואיות, אישיות או
ז. על קלינאי התקשורת לספק למטופל הכשיר וכן לאפוטרופוס או למיופה הכוח של משפחת המטופל הבלתי כשיר מידע מקיף וברור, כפי שנדרש – –בחוק זכויות החולה, כדי לאפשר לו להגיע להחלטה מדעת באשר לטיפול.
ח. על קלינאי התקשורת לכבד את האוטונומיה של המטופל ואת זכותו ולקבל החלטות טיפוליות בהתאם לאמונתו ולתפיסת עולמו, אך בד בבד לשמור על יושרה מקצועית, ולבטא בבירור את עמדתו המקצועית.
ב. על קלינאי התקשורת לדווח לגורמים מוסמכים במקום עבודתו או למעסיקיו על כשל טיפולי או על כשל אחר, על פי ההוראות הנדרשות בחוק, בתקנות ובנהלים.
